מגדל התומך בעצמו הוא סוג של מגדל תקשורת שאינו דורש תמיכה חיצונית או חוטי חיבור כדי להישאר זקוף. הוא עומד לבדו ונתמך רק על ידי המסגרת שלו. המגדל נועד לעמוד במשקל הציוד שהוא תומך בו, כמו גם כוחות רוח ושאר כוחות, מבלי להתכווץ או להתמוטט. המבנה של מגדל התומך בעצמו כולל בדרך כלל את הרכיבים הבאים:
1. בסיס: בסיס המגדל הוא הבסיס עליו בנוי המבנה כולו. הוא עשוי בדרך כלל מבטון מזוין ונקבר עמוק באדמה כדי לספק יציבות.
2. רגלי מגדל: רגלי המגדל יוצרות את מבנה התמיכה האנכי הראשי. הם עשויים בדרך כלל מפלדה והם מרותכים או מוברגים יחד ליצירת מבנה סריג משולש או מרובע.
3. פלטות אלכסוניות: פלטות אלכסוניות משמשות לחיזוק רגלי המגדל ומניעת כיפוף או התכווצות בעומסי רוח גבוהים. הם עשויים בדרך כלל ממוטות פלדה או כבלים ומוצמדים לרגלי המגדל במרווחים קבועים.
4. קורות אופקיות: קורות אופקיות משמשות לחיבור רגלי המגדל ויוצרות את הפלטפורמה הראשית לאנטנות ולציוד אחר. הם עשויים בדרך כלל מפלדה ומוברגים או מרותכים לרגלי המגדל.
5. תושבות אנטנה: תושבות אנטנות ממוקמות בחלק העליון של המגדל ומשמשות לאחיזה של האנטנות וציוד אחר. הם עשויים בדרך כלל מפלדה ומוברגים או מרותכים לקורות האופקיות.
6. מיגון ברקים: מיגון ברקים מובנה במגדל למניעת נזקים מסופות חשמל. הוא כולל בדרך כלל מכות ברק ומערכות הארקה כדי לכוון זרם חשמלי הרחק מהמגדל.
7. סולם גישה: סולם גישה מחובר בדרך כלל לרגלי המגדל כדי לאפשר לטכנאים לטפס במעלה ובמורד המגדל לצורך עבודות תחזוקה ותיקון.
